פסק-דין בתיק ע"א 7510-06

השופט ח' מלצר:

1.        לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מתאריך 18.6.2006 (כב' השופט י' עמית), במסגרתה נקבע כי פסק דין של המפקחת על רישום מקרקעין בחיפה מתאריך 23.7.2003 (המפקחת צ' פיגנבוים) יש בו משום מעשה בית דין ולמצער השתק פלוגתא בכל הקשור לזכויות הבעלות בנכס, נשוא התובענה שהגיש המערער, ולכן נדחתה תובענתו בעיקרה על הסף.

           אפתח בתיאור תמציתי של העובדות הצריכות לענייננו.

2.        עניינו של הערעור בחדר בגודל 14 מ"ר, אשר שימש בעבר כחדר ביטחון (ויכונה לצרכי פסק הדין: חדר הביטחון). חדר הביטחון צמוד לחנות בגודל 30 מ"ר (להלן: הנכס), המצויה בקומת הקרקע של בניין השוכן ברחוב טרומפלדור בחיפה (להלן: הבניין). חלק גדול מן הזכויות בבניין, ובתוכן גם הזכויות בנכס, היו שייכות בעבר למר משה אינזלר ז"ל (להלן: אינזלר). אינזלר נפטר בתאריך 7.1.1992, והוריש את הנכס, נשוא ההליך שלפנינו, למר גדעון הסל (להלן: גדעון). גדעון החל בפעילות בנייה ושיפוץ של הנכס, לה התנגדו מספר דיירי ובעלי דירות אחרים בבניין, בטענה כי המדובר בהסגת גבול של השטח המשותף של הבניין. גדעון טען מנגד כי פעולות הבנייה נדרשו על מנת להתמודד עם בעיית רטיבות שהיתה קיימת בנכס. לענייננו חשובה גם העובדה כי נתגלעה פלוגתא בין גדעון ובין המשיבים 3-1 שלפנינו (בעלי זכויות בדירות אחרות בבניין) אף בנוגע לשאלה, האם חדר הביטחון הוא חלק משטח הנכס, אם לאו. המשיבים 3-1 טענו כי גדעון "סיפח" את חדר הביטחון שלא כדין לנכס (ובעקבות כך אף פנו לעיריית חיפה בנושא, עוד בשנת 1994), ואילו גדעון טען מנגד כי המדובר בחלק מהנכס שהוא ירש. סכסוך זה לא מוצה באפיקים משפטיים, בתקופת החזקתו של גדעון בנכס.

3.        בחודש ינואר 2001 מכר גדעון את זכויותיו בנכס למערער, אשר התכוון להשתמש בו (כולל בשטח חדר הביטחון) כחנות לממכר חיות ומוצרי מזון לחיות. המערער החל בפעולות בנייה נוספות בנכס ובסביבותיו, אשר כללו, בין היתר, בניית משטח בטון בשטח הגינה שבחזית הבית המשותף, בניית קונסטרוקציית ברזל גדולה מסביב למדרגות הכניסה לנכס והצבת שילוט המפרסם את חנותו.

           בעקבות זאת פנו המשיבים 3-1 בתאריך 15.1.2002 למפקחת על רישום מקרקעין באיזור חיפה, בתביעה שבה התבקשה המפקחת, בין היתר, להוציא צו מניעה קבוע האוסר על המערער או מי מטעמו להסיג את גבול שטח הרכוש המשותף, על כל המשתמע מכך, ולצוות על הריסת רחבת הבטון והסככה שנבנתה, וכן להחזיר את מצב החנות "לקדמותו כפי שהיה בראשית שנת 1994" (ראו: בסעיף 30.7 לכתב התביעה המתוקן) - כלומר, להחזיר את חדר הביטחון לשימוש כלל הדיירים (להלן: ההליך הראשון). להשלמת התמונה אציין, כי בחודש מאי 2003 עזב המערער את הארץ, והשכיר את הנכס לחברת ""הג'ונגל שלי" בע"מ", אשר הפעילה חנות במקום.

4.        המפקחת קיבלה בתאריך 23.7.2003 את מרבית רכיבי התביעה, כפי שאלה התבקשו במסגרת ההליך הראשון, וחייבה את המערער, בין השאר: להרוס את משטח הבטון שבנה; להסיר את השילוט מכל חלקי החלקה, למעט שלט אחד, ולהסיר את הסככה שבנה. לעניין חדר הביטחון, צווה המערער "להחזיר את השטח ששימש כחדר ביטחון...לשטחי הרכוש המשותף" (בפיסקה 17(ג) לפסק הדין).

           המערער לא השיג על פסק הדין שניתן בהליך הראשון.

5.        בשנת 2005 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, שבגדרה עתר לסעד הצהרתי, שלפיו הוא בעל הזכויות בשטח החנות ובחדר הביטחון גם יחד (להלן: ההליך השני). התובענה, לאחר תיקונה, כוונה כנגד: המשיבים 10-1 ו-13, שהם בעלי זכויות ומחזיקים בנכסים אחרים בבניין (ובכללם, המשיבים 3-1 - הם התובעים בהליך הראשון), המשיב 11, גדעון (אשר מכר את הזכויות בנכס למערער), והמשיב 12, הוא עורך-הדין, אשר ייצג את המערער בעיסקת רכישת הנכס.

           בגדרי ההליך השני המערער הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפעול למימוש החלק הרלבנטי מפסק הדין בהליך הראשון, המתייחס לחדר הביטחון. כאן גם הועלתה לראשונה הטענה כי חדר הביטחון לא היה מעולם חלק מהרכוש המשותף, אלא שהוא למעשה חלק מהנכס שאותו ירש גדעון מלכתחילה, ושנמכר למערער בשלמותו.

           בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול) דן בבקשתו של המערער למתן צו מניעה זמני בתאריך 5.5.2005, ודחה אותה, בקובעו כי "מימושו של פסק הדין לא יפגע בזכותו של המבקש [המערער לפנינו - ח"מ] לטעון לבעלות בחדר שבמחלוקת ואם יזכה בטענתו יהיה מקום לשוב ולהדרש לעניין השימוש בחדר" (בפיסקה 2 להחלטה). עם זאת, יש לציין כי בית המשפט הנכבד קמא נמנע מלפסוק בשאלה האם פסק הדין בהליך הראשון יצר מעשה בית דין לעניין זכויות הבעלות בחדר. המערער עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה ל"עיכוב ביצוע" של החלטתו האמורה, עד שיוגש ערעור על אותה החלטה. בית המשפט הנכבד קמא (כב' השופט סוקול) דחה אף בקשה זו, הן פרוצדורלית והן לגופה, בציינו כי "גם אם יש בהחלטת המפקחת משום מעשה בית דין לעניין הזכויות הקנייניות וגם אם לאו, הרי שעניין זה צריך להתברר במסגרת התובענה העיקרית לקביעת הזכויות הקנייניות" (פיסקה 6 להחלטה, מתאריך 8.5.2005). כפי הנראה, המערער לא השיג על אותן החלטות ביניים.

6.        בהתגוננם מפני התובענה בהליך השני לגופה, טענו המשיבים 2-1 כי דינה להידחות על הסף, מחמת השתק פלוגתא, שיצר פסק הדין בהליך הראשון.

7.        בית המשפט הנכבד קמא קיבל בהחלטתו מתאריך 18.6.2006 את הטענה בדבר מעשה בית-דין, תוך שהוא דוחה את מרבית טענותיו של המערער בעניין. לוז הכרעת בית המשפט הנכבד היה כדלקמן:

"לטעמי, לפנינו מעשה בית דין מובהק לגבי השטח נשוא המחלוקת. הדעה הרווחת בפסיקה היא כי למפקח סמכות לדון בזכות קניין של בעלי הדירות כעניין שבגררא.

אשר על כן פסק הדין מהווה מעשה בי-דין ולמצער פלוגתא פסוקא בין הצדדים, משלא הוגש ערעור ופסק הדין נעשה חלוט".

(שם, בעמוד 3).

           בעקבות זאת נדחו מרבית טענותיו של המערער באשר לזכויות הבעלות על חדר הביטחון, והצדדים הונחו להגיש תצהירי עדות ראשית בנוגע לטענות המשניות שנותרו. בית המשפט הנכבד אף הציע כי בנסיבות האמורות ישקול המערער לסגת בו מתביעתו.

           המערער בחר למצות השגותיו כנגד ההחלטה בגדר ההליך שבפנינו ומכאן הערעור.

טענות הצדדים